אפה היה קצת גדול, אבל צורתו יפה, נשרית; על שפתה העליונה הסתמן צל של פלומה, ואולם גון פניה היה אחיד ובוהק כעין השנהב או הענבר החלבי; ברק שערה הגלי דמה לזה של יהודית בתמונה פרי מכחולו של אַלוֹרי בפַּלאצוֹ פּיטי - ובייחוד משכו את מבטו עיניה האפורות־כהות, שמעגל שחור מקיף בהן את הקשתית, העיניים הנפלאות, החוגגות את ניצחונן - אפילו עכשיו, כשהפחד והצער הֵעֵמו את נצנוצן... מבלי משים עלתה בזיכרונו של סאנין הארץ המופלאה שממנה חזר זה עתה... לא, אפילו באיטליה לא הזדמן לו לפגוש שום דבר דומה!
לפי מראהו היה כבן ארבעים וחמש: שער השיבה הגזוז שלו
התנוצץ בבוהק כהה, ככסף רקוע; פניו היו מרירות אך נטולות קמטים, קוויהן ישרים
ונקיים להפליא, כמו נחרטו בחרט דק, קליל, ושרידי יופי מופלא ניכרים בהן: נאות מכל
היו העיניים המאירות, השחורות, המוארכות. בכל דמותו ההדורה, האצילית, שימר דודו של
ארקאדי את תמירות העלומים ואותה שאיפה אל־על, הרחק מן האדמה, הנעלמת על־פי־רוב
בשנות העשרים לחייו של אדם...
