רשומות


‏הצגת רשומות עם תוויות יריב ספיר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יריב ספיר. הצג את כל הרשומות
יום שלישי, 30 ביוני 2015
2011 / 61 עמ'
אומרים שניו יורק היא עיר בלי הפסקה, אבל בשכונת מגורי במערב מנהטן, היה רק בר אחד שהיה פתוח גם בשעות הקטנות של הלילה. הבר נקרא "קפה סנטרל" ושם התקבצו כל ציפורי הלילה הבודדות. בכמה טיפים נדיבים קניתי לי שם את ידידותו של ג'ק הברמן. לילה אחד, מיד עם כניסתי לבר, משכו את תשומת ליבי שדיים שזופות שמעיל עור שחור התקשה להסתיר. לאחר רגע של הסתגלות לתאורה העמומה, התבהרה הדמות שנשענה על הבר ושוחחה עם ג'ק. אישה צעירה, רזה ונערית בשיער קצר. עיניה השחורות הביטו לעברי במבט קשוח. כאשר התקרבתי, ג'ק הביט בי ונד בראשו - סימן מוסכם לטרף קל - והתרחק לצידו השני של הבר.
יום שני, 29 ביוני 2015
2011 / 61 עמ'
התעוררתי בתחושה מוזרה ונעימה. חשתי מיד שמשהו השתנה, באוויר עמד ריח זר וטחוב, ופסי אור פלואורסצנט לבנים האירו תקרה קמורה מבטון חשוף. 'מה קרה לתקרה של בית הילדים?' תהיתי. רק אז הבנתי שאני שוכב בחיקה של אימי. זרועותיה חיבקו אותי וסנטרה נח על ראשי. תחושת הרכות החמימה והמפנקת לא הייתה מוכרת לי. מדיניות הלינה המשותפת בבתי ילדים, שהייתה נהוגה אז בקיבוצים, לא אפשרה את הפינוק הבורגני הזה. זכרתי שגם הערב כמו בכל ערב הביאו אותי הורי לבית הילדים והשכיבו אותי במיטתי ליד הקיר.

Back to Top