Reading List

היא פוחדת להתחיל כי אולי הספר ישכיח ממנה את הסכנה שנשקפת לה, אם כי לא ברור מהי הסכנה הזאת. כתב היד כבד כל כך, ארוך כל כך. ספרים תמיד מעוררים התנגדות בהתחלה, כי הם תובעים ממנה כל כך הרבה זמן. הם עלולים לקבור את מחשבותיה, לפעמים לעד. בתום הקריאה היא עלולה לגלות שהפכה לאדם שונה.

אפה היה קצת גדול, אבל צורתו יפה, נשרית; על שפתה העליונה הסתמן צל של פלומה, ואולם גון פניה היה אחיד ובוהק כעין השנהב או הענבר החלבי; ברק שערה הגלי דמה לזה של יהודית בתמונה פרי מכחולו של אַלוֹרי בפַּלאצוֹ פּיטי‎‎‏ - ובייחוד משכו את מבטו עיניה האפורות־כהות, שמעגל שחור מקיף בהן את הקשתית, העיניים הנפלאות, החוגגות את ניצחונן - אפילו עכשיו, כשהפחד והצער הֵעֵמו את נצנוצן... מבלי משים עלתה בזיכרונו של סאנין הארץ המופלאה שממנה חזר זה עתה... לא, אפילו באיטליה לא הזדמן לו לפגוש שום דבר דומה!

הלילה תלוי בחדר. עשן מקופסה, לאה ומצחין. קליפות של תפוז. כריך מזדקן. בדלי סיגריות של מירה. ספל קפה ואפר בתוכו. חותם שפתיה על דופן הספל, הכאב שהיה פה. מירה אמרה, אתה נהנה לומר דברים מכאיבים, לדמיין מצבים ולהביאם לקיצוניות... למקד כאב ואז לדקור את עצמך. כמו כדורגל. תמיד בתחרות עם מישהו. על פי חוקים. אמנות לפי חוקי כדורגל. מדוע אינך מבין כמה זה מטופש. מדוע תחרות כמו ילדים, במשחקים של ילדים. רק מפני שיש אופנה עכשיו ואתה לא בה. אז מה. ואולי תהיה. אולי לא. בכלל, מדוע זה חשוב. באך היה, סטנדל. יש בך עמינדב מצחיק בפנים. לא ראיתי מה מצחיק. להכניס את הלילה הזה לשורת לילות שהיו, למות. לנוס מחר. לחפש את החלום במקום שממנו החל. אצל חנות המסגרות של אבי. העיר הזאת נגמרה לי. החיים האלה. אוהב אותך, מירה. לא יודע מדוע חייב. אוהב ובורח. אלוהים, כמה את יפה ואנושית. ויודעת לאהוב. אני לא. זאת הצרה, אפילו לא את עצמי.

סבתא היתה גרה ממש ליד מרחצאות קארל, ומזל חייה הגדול היה שהצליחה לשכור את החדרון בטחנת הקמח, תמיד היתה מודה לאלוהים ששמע את תפילותיה ונתן לה את החדרון ליד המרחצאות, מפני שביום חמישי וביום שישי היו מתרחצים שם הסוכנים הנוסעים ואנשים אחרים בלי בית קבוע וסבתא היתה מעשר בבוקר בכוננות, וגם אני שמחתי לקראת יום חמישי ויום שישי וגם לקראת שאר הימים, אם כי בהם לא עפו הלבנים מחלונות חדרי האמבטיה

לפי מראהו היה כבן ארבעים וחמש: שער השיבה הגזוז שלו התנוצץ בבוהק כהה, ככסף רקוע; פניו היו מרירות אך נטולות קמטים, קוויהן ישרים ונקיים להפליא, כמו נחרטו בחרט דק, קליל, ושרידי יופי מופלא ניכרים בהן: נאות מכל היו העיניים המאירות, השחורות, המוארכות. בכל דמותו ההדורה, האצילית, שימר דודו של ארקאדי את תמירות העלומים ואותה שאיפה אל־על, הרחק מן האדמה, הנעלמת על־פי־רוב בשנות העשרים לחייו של אדם...

על טירוף בוער וקור רוח מקפיא השב נקם בעוד לבך חם