Reading List

היא פוחדת להתחיל כי אולי הספר ישכיח ממנה את הסכנה שנשקפת לה, אם כי לא ברור מהי הסכנה הזאת. כתב היד כבד כל כך, ארוך כל כך. ספרים תמיד מעוררים התנגדות בהתחלה, כי הם תובעים ממנה כל כך הרבה זמן. הם עלולים לקבור את מחשבותיה, לפעמים לעד. בתום הקריאה היא עלולה לגלות שהפכה לאדם שונה.

עכשיו, כשהיא באמת מתכוונת לקרוא את כתב היד, היא תוהה איזה מין רומן זה. כמו לצאת לנסיעה בלי לדעת לאיזו ארץ נוסעים. במקרה הגרוע ביותר היא תיווכח שהספר גרוע, וזה יצדיק אולי את עמדתה בעבר אבל יביך אותה עכשיו. גם אם לא מדובר בספר גרוע, ישנם סיכונים: היא יוצאת למסע אינטימי בתוך נפש בלתי-מוכרת, היא תיאלץ להתבונן בסמלים שאנשים אחרים, להבדיל ממנה, מוצאים בהם משמעות רבה, לשהות במחיצת זרים שלא בחרה בהם בעצמה, לקחת חלק במנהגים לא מוכרים.

היא מניחה את כתב היד בקופסה, ואפילו הפעולה הזאת נראית אלימה, כמו לטמון את ארונות הקבורה באדמה: מראות יוצאים מתוך הספר וחודרים אל הבית. פחד וחרטה. הפחד הוא מראָה לפחד שאיתו התחילה לקרוא. אחר כך פחדה להיכנס לעולמו של הספר מתוך חשש שתשכח את המציאות. עכשיו, כשיצאה מתוכו, היא חוששת שלא תוכל לחזור אליו. הספר נארג סביב הכורסה שלה כמו רשת קורים. היא חייבת לקרוע בה חור כדי לצאת. הרשת ניזוקה, החור יגדל, ועד שתחזור הרשת תיעלם.

רמאות, הונאה כלשהי, שנכפו עליה לכאורה ברגע שכתבה כדי שמישהו אחר יקרא. תחושת שקר מביכה, שזיהמה ועדיין מזהמת גם את ניסיונותיה הצנועים ביותר, את המכתבים שלה, את כרטיסי הברכה לחג, שמשקרים בלי קשר לדברים שהיא אומרת או לא אומרת... הנוכחות של הזולת - זאת הסיבה. האדם האחר, הקורא, הוא שמזהם את מה שהיא כותבת. הדעות הקדומות של הקורא הזה, הטעם שלו, עצם האחרוּת שלו, הם ששולטים במה שמותר לה לומר, ממש כמו מפיק הוליוודי או חוקר שוק.