2005 / 320 עמ'
העובדה שאני מסוגל לשלוף ציטוטים מופלאים מספר
ממנו לא נהניתי, אינה קשורה לאכזבה שלי מספרה של גלבוע. לחילופין, אילו נתבקשתי
להסביר מדוע סיימתי אותו ולא הפסקתי לקרוא באמצע, לא הייתי מוצא שום הסבר המניח את
הדעת. כנראה זאת תכונה של אופי. אני לא עוזב את הספרים שאני מתחיל, בטח ובטח לא
כאלה שקיבלו ביקורות כל כך חיוביות, אבל הספר הזה הצליח לאכזב אותי מכל הבחינות. הסיפור
מתאר אישה גועלית, שמאשימה את כל העולם בטעויותיה, במיוחד את הגברים, ונוקמת בהם
מגורד שחקים של גורלה המר; הוא כתוב בשפה לא זורמת, כמעט בלתי ניתנת לקריאה ואין לו
פואנטה. מה המבקרים המשבחים ראו בו, איני יודע, אבל תחושת הבטן שלי אומרת שהרמיזה
האולטרה פמיניסטית שבו התאימה לצו האופנה של המאה ה- 21, הרואה באישה יצור חסר
אונים שלא מסוגל לשאת בחלקו באחריות מול הגבר. כששתי נשים טועות, האשמה מתחלקת
ביניהן שווה בשווה, כאשר גבר ואישה טועים, הגבר הוא האשם והאישה היא קורבן, אם לא
של הגבר, אזי של הנסיבות.
