Антон Павлович Чехов
Черный монах / הנזיר השחור
Страх / פחד: סיפורו של מיודעי
אנטון צ'כוב וסיפורים אחרים מאת מאיה קגנסקיה
2005 / 296 עמ'
ספריו (של צ'כוב) רוויים טוב-לב מופלג – הוא לא הפך את טוב-הלב למצע ספרותי או לקרדום-לחפור-בו; היה
זה הגוון הטבעי שבו נצבע כשרונו" (ו' נבוקוב, "הרצאות על הספרות הרוסית")
מכיוון שלספר הזה מצורף מאמר מעמיק של מאיה קגנסקיה, שעוקב אחרי כמעט כל אחד מהסיפורים המופיעים בו נפרד, אני לא רואה טעם להוסיף את
דעתי עליו. אסתפק במספר ציטוטים שלדעתי יכולים להחצין ולדייק את חווית הקריאה
ולהרשים בעומקיהם וביופיים את הקורא, במקרה וימצא את עצמו בין שורותיהם:
בשביל שהתפתל על הגדה התלולה בינות לשורשים החשופים הוא ירד אל המים, הטריד שם בִּיצָניוֹת ממנוחתן, הבהיל מרבצם שני ברווזים. קרניה האחרונות של השמש השוקעת עוד הבליחו זעיר-פה זעיר-שם על האורנים הקודרים, אך על פני הנהר כבר ירד ערב של ממש. קוברין חצה את גשרון העץ ועבר לגדה שמנגד. לפניו השתרע עתה שדה רחב של שיפון צעיר, אשר עוד לא כּוּסה תפרחת. שום סימן למגורי אדם, אף נפש חיה במרחק, ונדמה שהשביל, אם תלך בו, יוביל אל אותו מקום לא-נודע וטמיר שהשמש שקעה בו זה עתה ושזהרורי הערב בוערים בו באש כה עזה ונישאה. "אילו מרחבים, כמה חופשי כאן ושקט!" חשב קוברין שעה שהלך בַּשְביל. "ונדמה שהעולם כולו צופה בי, שהוא עצר את נשימתו ומצפה שאבין את מסתריו..."
