Reading List

הלילה תלוי בחדר. עשן מקופסה, לאה ומצחין. קליפות של תפוז. כריך מזדקן. בדלי סיגריות של מירה. ספל קפה ואפר בתוכו. חותם שפתיה על דופן הספל, הכאב שהיה פה. מירה אמרה, אתה נהנה לומר דברים מכאיבים, לדמיין מצבים ולהביאם לקיצוניות... למקד כאב ואז לדקור את עצמך. כמו כדורגל. תמיד בתחרות עם מישהו. על פי חוקים. אמנות לפי חוקי כדורגל. מדוע אינך מבין כמה זה מטופש. מדוע תחרות כמו ילדים, במשחקים של ילדים. רק מפני שיש אופנה עכשיו ואתה לא בה. אז מה. ואולי תהיה. אולי לא. בכלל, מדוע זה חשוב. באך היה, סטנדל. יש בך עמינדב מצחיק בפנים. לא ראיתי מה מצחיק. להכניס את הלילה הזה לשורת לילות שהיו, למות. לנוס מחר. לחפש את החלום במקום שממנו החל. אצל חנות המסגרות של אבי. העיר הזאת נגמרה לי. החיים האלה. אוהב אותך, מירה. לא יודע מדוע חייב. אוהב ובורח. אלוהים, כמה את יפה ואנושית. ויודעת לאהוב. אני לא. זאת הצרה, אפילו לא את עצמי.

מעבר לחלוני מודעות כמפרש. אישה צעירה רצה ברחוב. רחוב מוכה לילה, מכה ליגון שעוטף אותי. עוד מעט בוקר. האם מתִּי. עלי להחליט. מה אני רוצה. נטשתי את העיתון היידישאי. מה עתה. דברים משתנים. חתלתול מיילל בפתח חנות הספרים העבריים. זקנים נחפזים להתפלל. שפופים מחמת הקור העז. עטופים שחור. כוס חלב מושטת החוצה לחתול. יש דואג לכל חי. חשבתי כמה יפה, הוצאתי את השיר שכתבתי על מכונת הכתיבה בשדרה החמישית והעתקתיו לנקי. תיקנתי פה ושם את ייסורי. הנחתי פסיקים ונקודות במקום היאות. בין האנחות. בין הדמעות הקפואות על הנייר.

בית שימוש בודד בקצה מסדרון. כתוב עליו: פרטי בהחלט. ובאותיות קטנות: לשימושו הבלעדי של קורט זינגר. נכנסתי, מעכתי את כל השפופרות ולכלכתי את החדר במשחת שיניים, משחת נעליים, משחה לוויברטור החשמלי, משחה לגב ומשחה לתרנגול שלו. השתנתי על הרצפה והלכתי. פגשתי צייר אחד שהטיח את ראשו בקיר וקרא נואשות, פיקאסו הוא פראנקו של הציור! פיקאסו הוא פראנקו של הציור!

חייגתי מספר כלשהו ושמעתי קול אישה יגע, קצר, חסר מנוחה. היא אמרה, הלו! אמרתי לה, גברתי הנכבדה. כאן מדבר מנוי חדש שרק היום סופח לרשימת מינויי הטלפון הגאים של מדינת ישראל. ואני מבקש להתברך בעובדה שסוף סוף יכול אנוכי לשוחח גם עם גברתי ועל ידי כך ליצור קשר בל ינותק בין יהודי ליהודי, בין אדם לאדם ונאמר אמן. היא אמרה, אני לא הגיברת, אני העוזרת, אני לא מבינה מה שאתה מדבר. הגיברת תהיה בבית בשעה אחת. האדון בעבודה. אתה רוצה תַמספר שלו.

מספר חזק.

מי.

האדון.

מה אתה אומר.

מה את עושה בשמונה.

אני יקרא למשטרה, אמרה בכעס.

רציתי לומר לך שלום, בובה, ואת כועסת.

טרקה.

היה לי חבר, היתה לו ברֵכת דגים שאהב, כל בוקר היה מאכיל את הדגים. היו לו רובה ואקדח. אהב ענייני ביטחון. נחמד ורוקד יפה עם בית מקסים עם סטריאו בעשרת אלפים דולר. ושני כלבים. אבל יותר מכול אהב את הדגים. גרתי איתו, בישלתי לו, בלילה היינו רוקדים בדיסקוטקים. היינו מלכי הדיסקוטקים, אני והוא! אמי הכינה שמלת חופה עם שנצים. בוקר אחד האכלתי את הדגים, היתה לי חכה, ניסיתי לדוג דג אחד שאהב אהובי, כדי שיוכל ללטפו, מפני שכל בוקר הייתי דגה לו, ואחר כך הייתי מחזירה אותו המימה. פצעתי את הדג. אהובי יצא בפיג'מה וצעק עלי, ואחר כך הכה אותי. בכיתי. אמרתי לו, לא התכוונתי לפצוע את דגך האהוב. הוא כעס וחירף אותי. רץ הביתה וטלפן לווטרינר שלו בירושלים. אמרתי לו, קרא לווטרינר מתל אביב, זה קרוב יותר. אבל הוא אמר שהווטרינר של ירושלים יותר טוב. עד שבא הווטרינר גסס הדג. עשיתי לו הנשמה מלאכותית ואהובי צעק. אחר כך בא הווטרינר ואמר שומדבר לא יועיל והדג מת. אחרי שהווטרינר הלך אמר לי אהובי, קחי את הדג ובשלי אותו. לקחתי את הדג ובישלתי אותו ברוטב פיקנטי. אחר כך בא לשולחן ואכל את הדג. ואז לקחתי את הבגדים שלי ונסעתי משם. מאז אני לא מתחתנת.