Reading List

"נתתי לבי לעובדה, גברתי," אמר הפרקליט לרוזנת דה גרנלייה כממתיק סוד, ״שישנן תופעות מוסריות מסוימות שאין אנו נותנים עליהן את הדעת במידה מספקת. כאדם בעל טביעת עין חדה מטבעו, גיליתי בעל כורחי בעניינים העסקיים שבטיפולי - אשר בהם הרגשות אינם רוגעים ואינם שוקטים לרגע - רוח של ניתוח פסיכולוגי. ואולם, תמיד התפלאתי, והופתעתי להיווכח בכל פעם מחדש, שהכוונות הנסתרות והמחשבות בלבם של שני יריבים, מתגלות כמעט תמיד באורח הדדי. לעתים מתקיימת בין שני אויבים אותה צלילות דעת, אותה עוצמה של תפיסה שכלית, כמו בין שני נאהבים הקוראים זה את לבו של זה".

החברה האנושית הצועדת, לדבריהם של כמה פילוסופים, בדרך הקִדמה, רואה באמנות ההמְתנה לשביקת החיים צעד חיובי. ידע זה יצר מקצועות מכובדים שהאדם העוסק בהם מתפרנס מהמוות. בני־אדם מסוימים מקווים לעתים לבוא המוות. הם מטפחים אותו ואורבים לו. הם רוכנים כל בוקר מעל גווייה ושואפים ממנה שלווה לעת ערב. אלה הם עוזרי ההגמונים, ההגמונים עצמם, הפקידים הזוטרים, בעל ביטוח טוֹנְטִינִי וכדומה. צרפו לכך עדיני נפש רבים השואפים לזכות ברכוש שערכו עולה על סך כל ההון שברשותם, אך בהיגיון ובקור רוח הם מעריכים מה משך שארית החיים של אבותיהם או מחותניהם בני השמונים או השבעים, באומרם לעצמם: ״לא תחלופנה שלוש שנים ואני ודאי אירש אותו, ואז..." רוצח מעורר בנו גועל פחות ממרגל, כיוון שרוצח נכנע אולי לרגע של טירוף חושים. הוא יכול להביע חרטה, לטהר את שמו. אך מרגל נשאר תמיד מרגל. הוא מרגל במיטה, ליד השולחן, כשהוא הולך, בלילה, ביום. הוא נבל בכל עת. אם כך, מה אפשר לומר על רוצח שהוא גם נבל כמרגל?