Reading List

המח"ט סיפר כי בלילה חורפי אחד קיבל בקשר הודעה, שחמישה קרוואנים טְרוֹמְאַזְבֶּסְטים 24 מ"ר הוצבו על הקרקע סמוך לחוות עסיס. הוא הגיע לשטח ומצא משאיות וקרוואנים. לדבריו, המתיישבים חסמו לו את הקומנדקר. הגיע ראש המועצה, נערכו עימותים מילוליים, וקללות הורעפו על ראש המח"ט, שהתקשר למִנהל האזרחי ושאל מה עושים. נאמר לו שאין אישור להציב את הקרוואנים. אבל גם אין אישור להורידם מהשטח. החיילים העלו את התושבים על כלֵי הרכב הצבאיים והסיעו אותם משם - על כן נרשם ברשומות הצבא ומשרד הביטחון כי פּוּנָה המאחז. למחרת חזרו המתיישבים, והמח"ט עבר לטפל בעניינים דחופים יותר. כך נאחז המאחז. 

גינת המשחקים נראתה כאילו הונחתה מלמעלה ביד אלוהים מונטי־פייתונית אדירת ממדים, הושתלה כאיבר של ניו־יורקי מטופח ואמיד בגופו של נווד בדואי חסר ישע: ריבוע דשא ירוק בגודל מגרש כדורסל, צמד נדנדות עץ נעות בשקט יעיל ומשומן, מערכת מגלשות משתרעת, ושלושה מתקני רכיבה קפיציים, אחד בדמות כלב־ים, השני דמוי תרנגול, והשלישי - אולי המתאים ביותר לנוף – גמל.

הוא עמד בידיים שלובות בתוך כרם זיתים גדול של כפר ערבי סמוך למאחז של אחיו, מול עשרות מפגינים שהניפו שלטים שנכתב עליהם "נגד גדר ההפרדה" ו"מתנחלים הביתה - די להפקרות המאחזים!", ועיניו הסוררות לא הצליחו לעזוב את החזה המפואר של המפגינה, עד שהכריח אותן, ומבטו עלה אל פניה הנאים גם אם מעט חזיריים, אל השלטים, הצידה אל קבוצת תושבים מהכפר, והוא לא היה יכול שלא לשים לב לעיניו של אחד מהם, שהיו תקועות בדיוק בגובה הנכון, קווי הראייה שלהם הצטלבו - קדימה ההפקרות! די לחזיית ההפרדה! סוף לכיבוש הדדיים! - וחיוך של הערכה הדדית, של שותפות סוד, עלה על פניהם. יש דברים שהם מעל לפוליטיקה ולצדק.

גבי אסף עם יקיר עסיס הצנום ברזנט גדול שעליו נכתב "די להרחבת מאחזים בחסות הממשלה" - הם יגדרו בו את השדות של עתניאל בהתנחלות, שבהם כבר נמתחו ברזנטים של "די לכיבוש" ו"שתי מדינות לשתי עמים", כהד לברזנט גדול של "נ נח נחמ נחמן מאומן" ששימש את ערביי חרמיש במסיק.

בשלב כלשהו הבין שהוא בונה את ביתו החדש, העתידי; בית חלומותיו. אמנם קטן, צנוע - חדר אחד שימש לכול - אבל "הצימר של גבי" סיפק די והותר את צרכיו הצנועים של בעליו, וחשוב מכך, היה כולו שלו, נבנה בסבלנות ובאהבה בעשר אצבעותיו. הוא הרגיש בר־מזל ולא ידע שובע מהנוף, גבעות המדבר החומות־שקופות והרי אֱדוֹם: נקודה עוצרת נשימה ביופיָה, קרובה מספיק לבתי היישוב כדי לחוש חלק מהקהילה ועם זאת מרוחקת דיָה בשביל לשמור על פרטיות, להיות חלק מהטבע, להתבודד בתפילה. גבי עשה כמיטב יכולתו לשלב את הבקתה שבנה בנוף המרהיב, לזרום איתו ולא לפצוע. מעולם לא קיבל הכשרה מקצועית בעיצוב, תכנון או בנייה, אבל היו לו כישרון ואינטואיציה.

זאת אומרת שנקבל במהירות החלטה מה עמדתנו. אם לתקוף את הממשלה על ההחלטה להעביר כאן את הגדר, ולהתחיל לפעול בעזרת חברי הכנסת והשדולה שלנו לביטולה, או לתמוך בהעברת הגדר על כרם הזיתים תוך התנגדות לפגיעה בשטחי המאחז, ואז להפריע לשמאל ליזום אי־אמון. אפשרות שלישית היא להפיל את הממשלה בכל מקרה, ולקוות שהעיכובים עד הבחירות ועד הרכבת ממשלה חדשה וכל זה ישכיחו מכולם את הסיפור.

הם יצאו אל פני האדמה והלכו בשתיקה. התחיל לרדת גשם. הם עצרו, הביטו למעלה, וזה בזו, והמשיכו ללכת. הגשם התחזק. היא ציחקקה והוא חייך בחזרה והיא התכנסה אליו והוא החזיק אותה, הגן עליה, והיא אמרה, "אני חושבת שעוד רגע נהיה חייבים לרוץ למצוא מקום להתחבא," והוא ענה, "אל תדאגי, זה יעבור עוד רגע." והנקודה שבסוף המשפט היתה הרעם החזק והקרוב ביותר ששמעו מימיהם ושיטפון שטף אותם, והם עמדו כך, נטועים במקומם, חבוקים, חסרי אונים, מריחים סוודר רטוב, בושם נמוג, אלכוהול חלוש, עלי שׂדרה שטופים, עד שאנה אמרה, "צריך לעשות משהו," וגבי ענה, "למה? זה כיף..." והיא, ספונה בין זרועותיו, נשכה שפתיים וחייכה והודתה שנכון, זה באמת כיף, אבל הוא לא שמע, אז הוא שאל, "מה, לא?" והיא רק הינהנה אל תוך בית השחי שלו וזה הספיק לו כדי להיות שמח יותר משהיה זה שנים.

הוא לא התעמת עם אנה. לא חקר ולא חיטט ולא שאל. לא חיטט בטלפון הנייד שלה בזמן שישנה. לא חיפש במחברות שלה קשקושים של היסח הדעת, מספרי טלפון או תזכורות. הוא לא רצה לשמוע על הייסורים ואת התירוצים, לא רצה לשתף פעולה עם רחמים עצמיים ולתת לה הזדמנות להאשים אותו: להפוך אותו לאחראי להתנהגותה, כי חסך ממנה חום ותשוקה שהלכה וחיפשה במקום אחר. אולי חשש שאם יאפשר לה להסביר, הוא יבין. והוא לא רצה להבין. אז הוא סיפר לעצמו שוב שאנה מבקשת עוד זמן לעצמה, עוד חופש.

לפתע נשמעו נקישות מוכרות ממרחק, הולכות וקרבות. שעטת הקַנְטֶר של קילר היתה מוכרת לכל אחד בגבעה, והנה נגלה המעוין הלבן במצחו החום של הסוס, והוא הוריד קצב לטפיפה קלה עד שנעצר במשיכת רסן. על גבו ישב יהוא ומאחוריו גבי, עיניו פעורות מול הריסות הצימר, החיילים הממוכנים, חבריו המתיישבים, וזעקה גדולה יצאה ועלתה ובאה מבית חזהו ומכלוב צלעותיו ומלול לבבו, מעלה־מעלה עלתה בסרעפת דרך הגרון אל מחוץ לסוגר לועו - צעקת שבר אדירה שנענתה בהד מדבָּרי ובצעקות תנים וביללות כלבים ובבכי ילדים ונשים ובצוהלה ובהרמת רגל של קילר.

אבל הוא לא נרדם כי היא אמרה משהו, והוא ענה, והם המשיכו ככה מי יודע כמה - שעה? יותר? וגבי חש מתיקות בכל הגוף מתחת לפוך, ואת החום של האוויר שביניהם, והיו רגעים של שקט ואולי הירדמות, והתעוררות, בלי לדבר, רק לנשום. ואז אצבעות נגעו בידו. גופו צמרמורת. היא ליטפה באצבעותיה את גב ידו, כל כך נעים, ואסור, אבל יש דברים שמותר גם כשאסור, כשהכוונות טהורות, והאמונה שלמה.